נעים להכיר!
מה באמת אני עושה פה?
פעם ראשונה שאני בכלל מתקרבת לכל נושא הבלוגים , אבל כשהחיים שלך מגיעים לצומת מרגיזה (בפעם העשירית) שגורמת לך לנטוש את לימודי התואר (בפעם השניה) ולהישאר נטול עבודה או מושג קלוש - אתה נוקט בצעדים קיצוניים בכדי לנסות ולמצוא לאן אתה שייך... או לפחות אני בכל מקרה.
אז למה אני פה?
בקצרה - לבחון את כישורי הכתיבה שלי :)
כן כן...מסתבר שכל מבדק חינמי אפשרי מעוניין שאני אהיה עיתונאית. במבדק השלישי ממש החזקתי אצבעות שלא אקבל את התשובה "עיתונאי" מול עיניי. לא בגלל שיש לי אנטי לעיתונאים, אלא בעיקר כי אין לי מושג מאיפה הנחיתו עליי את התחום הזה...לא שיש לי רעיון יותר טוב.
טוב, יש לי מליון רעיונות. כל בוקר (טוב...צהריים) אני מתעוררת עם פנטזיה רומנטית על מקצוע אחר ואיך אני אשתמש בו כדי לשנות את חייהם של אנשים. מיד לאחר מכן (בערך בשש בערב) אני מתחילה להעלות את כל הסיבות (מוצדקות או לא) שבגללן אני לא אצליח בתחום הזה, ואז אני מבלה את הלילה בחיפושים אחר חלום חדש.
בגדול - לא מעניינים אותי יותר מדי דברים. תשוקה לידע? אין. צמא לספרים? לא בדיוק. תחום\תחביב אחד ויחיד שהיה רשום לי על המצח מהיום בו נולדתי? לא ממש. אם תשאלו אותי: "מה את אוהבת לעשות? מה החלום שלך?" אני אסתכל עליכם בעיני עגל , אעקם קצת את הפה ומשם זה כבר תלוי בכמה חשוב לי להרשים אתכם ואיזה תשובה לדעתי תאהבו לשמוע.
וזה המקום לחשוף עוד ידיעה מטרידה על עצמי - שהיא גם הסיבה לעיני העגל המוזכרות לעיל - אני נוזלית.ג'לי. מותאמת לצורכי הכלל ולעולם לא לצרכיי שלי.
הקללה שלי היא שניחנתי בהערכה עצמית כל כך נמוכה שבכל סביבה שאליה אני מגיעה אניי קודם כל בוחנת את האנשים ואז מפענחת לעצמי מי ומה אני צריכה להיות על מנת להתקבל ולקבל אישור מאותה חברה.
זה לא עובד.
זה גם לא עובר לבד.
אז פה - אני מנסה להתחיל ולהתמודד.
התכנית לזמן הקרוב - למצוא עבודה .
מיד אחריה - למצוא עזרה מקצועית (עדיין מתלבטת בין פסיכולוג שיחפור לי בנשמה לקואוצ'ר שיפריע לי לרחם על עצמי.הצעות?)
אז אני פה, אולי לפרוק קצת, אולי לשתף מבלי להזדהות, ובעיקר לבחון למה מחשבים לוחצים עליי להיות עיתונאית.
אחלו לי בהצלחה :)
');){kind=link}